אלמוות דיגיטלי עובר במהירות ממחוזות המדע הבדיוני למציאות נראית לעין. פרויקטים לדיגיטציה של התודעה האנושית —המבוצעים, כמובן, על בסיס התנדבותי בלבד — כבר אינם נראים כמו פנטזיה מהעתיד הרחוק.
תיעוד המהות האנושית
כיום אנו עדים לפיתוחים מבטיחים של מכשירים קומפקטיים שנועדו לתעד ברציפות תגובות, מחשבות, הגיגים ורגשות של בני אדם בזמן אמת. עיבוד נפח עצום כזה של נתונים רגישים דורש יכולות אנליטיות מתקדמות.
הדילמה המרכזית: האם הכפיל הוא אנחנו?
טכנולוגיות כאלה מציבות בהכרח בפני האנושות שאלה אתית ופילוסופית עמוקה: האם כפיל דיגיטלי הוא באמת "אנחנו"? אם רשת קשרים עצבית מנהלת את האווטאר הזה, תוך שמירה על הזיכרונות, דפוסי החשיבה והחוויות הרגשיות שלנו, הוא הופך כמעט לבלתי ניתן להבחנה מהמקור.
עתיד שכבר כאן
להערכתנו, שירותים מסחריים של דיגיטציה מדויקת של התודעה עשויים להופיע בשוק כבר ב-5–10 השנים הקרובות. ככל שהמגבלות הפיזיות ייעלמו, הביקוש לשימור דיגיטלי של האישיות יגדל באופן מעריכי. השאלה היא כבר לא האם אלמוות דיגיטלי אפשרי, אלא באיזו מידת בטיחות ואתיקה נוכל לממש אותו.